החלטה בתיק עמ"ת 38761-04-11

1.         זהו ערר על החלטת בית המשפט השלום בנצרת, להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו.

2.         העורר, נאשם מס' 1 בכתב האישום, הועמד לדין, יחד עם 3 נאשמים נוספים, על פי כתב אישום המייחס לו כי קשר קשר עם אחרים לבצע עבירות רכוש, שידל אותם לבצע את העבירות, שכנע אותם, עודד אותם והפציר בהם לבצע את העבירות.

לאחר השידול, כאמור לעיל, יצאו הנאשמים האחרים לבצע את העבירות ובתוך יומיים ביצעו התפרצויות לבתים, גניבה מתוכם ועבירות נוספות. במהלך החיפוש אחר הבתים אליהם ניתן לפרוץ וביצוע העבירות, היה העורר בקשר טלפוני עם שותפיו, עדכן אותם בנעשה ונתן להם הוראות כיצד לפעול.

בנוסף, על פי האישומים 4-6 בכתב האישום, שידל העורר אנשים אחרים שזהותם לא ידועה, לבצע עבירות רכוש דומות.

3.         ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע מעשים אלו, אך טען כי הואיל ובכתב האישום לא צוין כי העבירות הנ"ל יצאו אל הפועל, הרי לא מדובר בעבירת שידול.

4.         פרט לעבירות הרכוש כמתואר לעיל, מייחסת המאשימה למשיב ולשותפיו (באישום השלישי) עבירות סמים. לפי אישום זה, במהלך חודשיים, שתחילתם מאמצע נובמבר 2010 עד ינואר 2011, בעשרות הזדמנויות שונות, שלחו העורר ונאשם מס' 3 בכתב האישום, את הנאשם מס' 4, על מנת שיעביר בשליחותם סם מסוכן מסוג קוקאין לאנשים שונים בעיר עפולה.

עוד נטען, כי העורר החזיק בתקופה הרלבנטית, במקום מחבוא, סם מסוכן מסוג MDMA וכי במקרים ספורים בתקופה הרלבנטית, סיפק העורר לנאשם 2 סם מסוכן מסוג קוקאין.

5.         גם ביחס לעובדות אלה, לא היה חולק כי קיימות ראיות לכאורה.

כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי המעשים המיוחסים לעורר מקימים עילה למעצרו.

6.         הדיון בבית המשפט קמא נסוב אודות קיומה של חלופה הולמת, אשר יש בה להבטיח את תכלית המעצר ולאיין מסוכנותו של העורר.

7.         בית המשפט קמא הורה על הזמנת תסקיר מעצר, אשר המליץ על שחרור העורר בתנאים מגבילים בבית הוריו.

8.         לאחר שבחן את טיעוני הצדדים, שוכנע בית המשפט קמא, כי אין חלופה היכולה לאיין את מסוכנותו של העורר ולכן הורה על מעצרו עד תום ההליכים כנגדו, וזאת חרף מצבו הרפואי ומגבלותיו.

9.         בערר בפני חוזר וטוען ב"כ העורר, כי אף שקיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, הרי יש ליתן משקל נכבד יותר להיותו מרותק לכיסא גלגלים, נכה בשיעור 100%, סיעודי ותלוי בעזרת אחרים לביצוע פעולות יום יומיות.

עוד מפנה ב"כ העורר לתסקיר המעצר, המפרט את מצוקתו של העורר.

ב"כ העורר טוען בנוסף, כי בעוד הנאשמים 3,4 בפרשה שוחררו על ידי בית המשפט קמא, הרי לא נעשתה הבחנה ראויה בינם ובין העורר, כאשר הוחלט לעוצרו עד תום ההליכים.

10.        ב"כ המשיבה עותר לדחות את הערר.

לטעמו, החלטת בית המשפט קמא מנומקת היטב ומדגישה את ההבדל בין העורר ובין שותפיו. עוד נטען, כי מצבו הבריאותי של העורר הינו שיקול נכבד, אך איננו השיקול הבלעדי, ובנסיבות העניין, לא ניתן לסמוך על העורר ולשחררו לחלופת מעצר, כאשר את העבירות המיוחסות לו, ביצע מתוך ביתו, במצבו הרפואי.

ב"כ המשיבה מפנה בהקשר זה, לאמור בתסקיר, באשר לחשש להישנות העבירות.

11.        לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא, המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.